אם נעשה פה סקר ונשאל מה הבעיה שהכי תוקעת אותנו בהפקת פעילויות,
מאמינה שהתשובה שהכי תחזור על עצמה תהיה:
כסף.
את מוצאת תוכנית, מעלה רעיון, יושבת על פעילות
נזקקת לשירותים שונים של בעלות מקצוע שונות כדי להעיף את היוזמה שלך קדימה,
אבל…
אין כסף.
מה עושים?
בעז"ה, אשתדל לתת פתרונות פרקטיים בפעם הבאה.
אבל לפני כן, בואי נחשוב רגע ביחד:
נניח ואת ניגשת למנהלת שלך,
ומספרת לה שמערכת ההגברה באולם ביה"ס שלכם התקלקלה.
שבוע הבא צפויה פעילות באולם, ואין אפשרות להעביר אותה בלי רמקולים.
והמנהלת,
מכחכחת בגרונה, משתעלת קלות ואומרת לך:
"יקרה, אני מצטערת. אבל אין לנו כסף כרגע.
תשתדלי להיות רמקול. בסדר?"
לא, לא בסדר.
ולו רק מהסיבה הפשוטה,
שאף אישה לא יכולה להיות רמקול.
לא. יכולה.
עכשיו, בואי ננסה רגע לעשות סדר.
במה את מרגישה כמו בלנסות להיות מערכת הגברה?
מה הדברים שאת בשום אופן לא יכולה לעשות לבד, ולא משנה אם יש כסף או אין?
(דוגמאות? בשמחה!
עריכת וידאו, שירה באולפן, מיקס, גרפיקה, הדפסות, כתיבה, ניהול טכני- או להפך- העלאת רעיונות,
עמידה מול קהל- את טובה רק בלהפיק מאחורי הקלעים,
או להפך- הפקה מאחורי הקלעים- את מעדיפה לעמוד מול הקהל,
אחריות על מערכת ההגברה והתאורה, להוריד את הבנות לאולם, לסגור על תפריט…. )
מה הדברים שבהם את- את? יכולה להביא את עצמך הכי בשלמות לתפקיד, ולהעיף אותו קדימה?
(וזה יכול להיות אותן דוגמאות בדיוק!)
עכשיו, ברור לך מה אצלך הוא בדיוק כמו מערכת הגברה. אלו דברים שאת לא יכולה לעשות בכוחות עצמך, ואת זקוקה בהם לעזרה חיצונית.
זה בסדר גמור!
כי במקביל, ברור לך עכשיו מה את מביאה איתך לתפקיד, ועד כמה את באמת תורמת לפעילות.
ונכון,
גם אם הבנת שאת לא יכולה להיות רמקול, אבל זה עדיין לא מביא לך תקציב ופותר את הבעיה.
היום נגעתי בפן הרגשי: איך נרגיש בטוחות מול הצורך בעזרה חיצונית,
אבל מה עושים תכל'ס? אין משיגים את המימון הדרוש?
רעיונות בקרוב, אי"ה.